יום טוב היה היום, אפשר להגיד...

יושב לי מול מסך המחשב בחוץ גשמים ברקים ורעמים באוזניות מאזין לשיר מרגיע שמנתק אותי קצת מכל המחשבות שלי.

דיי נחמד לי כעת.

השרירים קצת תפוסים אחרי סשן גלישה עם חברים טובים - אין על ההרגשה הזאת שיושבים בבית אחרי סשן טוב ואחרי ארוחה טובה ונזכרים בגלים ובאנרגיות המטורפות ומסכמים את היום שעבר.

שיר מעולה - עוזר להירגע קצת.

אז כן אחרי ארוחת בוקר נחמדה של קצת קורנפלקס עם חלב תמרים וחביתה מלווים בקריאה בעיתון.

התקשרתי למיכאל והוא הופתע לגלות שאני בחופש ואמר שהוא בדרך אליי.

כעבור כמה דקות הוא הגיע ולא היה אפשר לא לשים לב לכך כי הוא צפצף כמו מטורף. כן הוא כל פעם עושה זאת הוא שוכח שאני גר באזור של כוזרים.

נסענו לים, שרנו קצת שירים, דיברנו קצת על מזג האוויר והגלים שצפויים וכעבור חצי שעה נחתנו בקשתות.

מבחוץ היה נראה ים טוב של פחות או יותר מטר עם רוח מערבית קלה, ובגלל המרחק הרב שהגל עשה וה-period הגבוה הגל היה דיי שמן עם הרבה אנרגיה.

שמחנו לנו ורקדנו מחוץ למכונית ואפילו שרנו ! כמה כיף להיות בים אמרנו , כמה כיף להיות חופשיים , כמה טוב לא להיות בצבא ! כמה טוב לא להיות אחיח !!!!!!!!

אחיח משמעותו - אותו חרא יום חדש, כן זה נשמע דיי פסימי. זה לקוח מסרט ואותי זה מאוד מצחיק כי זה נכון.

בצבא סיימתי את ההסמכה וקיבלתי "קידום בתפקיד" להיות מש"ק הדרכה, כלומר אחראי על ההסמכה של חזאים ביחידה.

אומנם תפקיד נחמד אבל מעכשיו אני עושה יומיות ! כן כן יומיות. 

אז עקב כך יוצא לי לקום מוקדם כל בוקר ולנסוע עם כולם למקומות העבודה שלהם. ואתם לא מבינים איך הם נראים ! כאילו רחב עולמם כ"כ עייפים כ"כ חסרי רוח חיים ושמחה. כל אחד עם פרצוף יותר מעוך משל השני - לקבוצת האנשים האלה אני קורא אחיחים. זהו ההפך הגמור ממה שאני רוצה להיות ואני לא ירשה לעצמי להיראות כך. ובמידה וזה קורא לי זה אומר שחציתי קו אדום וזה הזמן לשנות את סגנון חיי ואת מה שאני עושה - החיים יפים מידיי וקצרים מידיי כדיי להיראות כך.

אז שרנו לנו כמה כיף לא להיות אחיחים ולהיות חופשיים ולגלוש ולרקוד - תודה אבא. 

היה אפילו קטע שקפצנו כמו בלרינות והרמנו אחד את השני בזמן הקפיצה זה היה מצחיק.

רצנו לחוף מרוב אושר ועשינו חימום קל. דביר היה לחוץ אש ונכנס ראשון ואנחנו המשכנו את החימום עוד קצת.

המשכנו קצת להריץ צחוקים ועשינו פוזות של דוגמניות על החוף ! זה היה כ"כ מצחיק , תנסו לעשות את זה גם אתם לא מבינים כמה מצחיק זה נראה חחחחחחחחחחחחחחח....

נכנסו למים והיה גלים מדהימים שמנים וחזקים מאוד החיסרון היחידי היה שרוב הגלים היו סגורים. כן החופים בארץ שלנו לא בנויים לגלים כ"כ גבוהים עם כמות כזו גדולה של מים אבל גם סתם לתפוס דרופ בגל גבוה זו הרגשה מדהימה ואפילו סתם לשבת בפיק עם כל האנרגיה הזאת זה מספיק.

סיימנו את הסשן מוטשים וקפצנו לבקר ולנחם את חברינו הטוב שלא אזכיר את שמו כאן. אמו שהכרתי אותה אישית, נפטרה. אישה יקרה. אני זוכר איך כל פעם שהיינו חוזרים היא הייתה מעירה לנו על החול שברגליים והייתה צועקת עלינו בצרפתית ! זה היה מצחיק. ישר אחרי ששטפנו רגליים היא פינקה אותנו בארוחה טובה ותמיד דאגה שנהיה מבסוטים. היא הייתה מארחת מעולה... אישה כ"כ טובה ושקטה ובעלת תלתלים צהובים ומבטא צרפתי שקשה מאוד לשכוח.

כ"כ מוזר שמשהו שאתה מכיר פשוט יום בהיר אחד כבר לא נמצא יותר. פשוט לא כאן יותר. זהו.

קשה לקלוט ולהבין את זה וזה מאוד מבלבל, אבל אלו החיים וצריך לדעת להתמודד עם המוות ולהכיר בו כמו שאומרים בצרפתית Ce La Vi (אלו החיים).

האווירה בבית למרות המוות הייתה דיי טובה והמשפחה שלו מלאה בסטלנים חחחחח... כל אחד והסיפור שלו זה יפה איך שהם שמרו על אנרגיות טובות למרות המוות. בדוגרי ברגע שאתם הייתם מתים איך הייתם רוצים שהמשפחה שלכם תהיה ? עצובה ? בטוח שלא.

אחרי כמה דקות נכנס עוד חבר עם כובע גרב מצחיק ומשקפיים ענקיות ! כמו של מטריקס משקפיים ממש מצחיקות.

הסתלבטנו עליו על איך שהוא נראה עם השקפיים והוא גם הצטרף לצחוקים.

שאלנו אותו מה שלומו ואיך בצבא והוא אמר שכרגע הוא לא בצבא אלא ברמ2 בגלל שהוא חולה.

שאלנו במה אתה חולה על מי אתה עובד אתה נראה מצויין... הוא הוסיף סרטן.

אנחנו : "כן כן בטח"

אז בקיצור התגלה לנו שזה באמת וזוהי גם הסיבה למשקפיים (אני מקווה שהוא לא נעלב למרות שהוא לא מהסוג של הנעלבים).

סרטן העור ! נער בריא לגמרי בן 19 מקבל סרטן העור. 

מפחיד מאוד מה שקורה מסביבי כל רגע משהו אחר שאני מכיר חולה או עובר משהו נוראי - כאילו העולם מנסה לאותת לי משהו ואני לא מצליח להבין. מה שאני מבין שהחיים קצרים ויש לנצל כל יום.

וכל יום יש לדמיין שיש לכם ציפור על הכתף ששואלת אתכם האם היום הוא היום ? האם אני מוכן ? האם אני עושה כל מה שעלי לעשות ? האם אני אכן האדם שאני רוצה להיות ? האם היום הוא יום מותי ?

=======================================================================

הנה קטע יפה שלקוח מתוך הספר ימי שלישי עם מורי מאת מיץ' אלבום.

מורי : "ברגע שאתה לומד איך למות , אתה לומד איך לחיות" , "מרביתנו מסתובבים כאילו מתוך שינה. אנחנו לא חווים באמת את העולם במלואו, משום שאנחנו חצי ישנים ועושים דברים שאוטומטית נדמה לנו שעלינו לעשות"

מיץ' : "והעמידה מול המוות משנה את זה ?"

מורי : "כמובן. אתה מסיר את כל השטויות האלה ואתה מתמקד בעיקר. כשאתה מבין שאתה עומד למות, אתה רואה הכל בצורה שונה , ייתכן שהדברים שאתה מבזבז עליהם כל כך הרבה זמן - כל העבודה הזאת שאתה עושה לא ייראו לך כל כך חשובים. ייתכן שתיאלץ לפנות לדברים רוחניים יותר"

מיץ' : "דברים רוחניים ?"

מורי : "אפילו אני אינני יודע מה פירושה של 'התפתחות רוחנית'. אבל אני יודע שמבחינות מסוימות חסר בנו משהו. אנחנו מעורבים מידי בדברים חומריים, והם אינם מספקים אותנו. יחסי האהבה שיש לנו, היקום סביבנו - אנחנו לוקחים את הדברים הללו כמובנים מאליהם" 

"התרבות איננה מעודדת אותנו לחשוב על דברים כאלה עד שאנחנו עומדים למות. אנחנו כל כך שקועים בדברים אנוכיים , קריירה , משפחה , כסף , התמודדות עם משכנתה , קניית מכונית חדשה , תיקון הרדיאטור שהתקלקל - אנחנו עסוקים בטרליוני פעולות קטנות פשוט כדי להמשיך ללכת. לכן לא אימצנו לעצמנו את ההרגל לעמוד מן הצד ולהתבונן בחיינו ולומר, האם זה הכל ? האם זה כל מה שאני רוצה ? האם משהו חסר כאן ?

=========================================================================

אחד הדודים שלו שעבר הרבה החיים, הרבה מאוד - הוא היה לוחם בסיירת מטכ"ל ואחר כך במוסד, אשתו ושני בנותיו נרצחו במהלך עבודתו באוסטרליה ועכשיו גם אחותו. רואים שהוא עבר וראה הרבה. שמנו לב לזה גם על צורת הדיבור וההתנהגות שלו שהנפש שלו נפגעה. אז בקיצור הוא נכנס כל כמה דקות לחדר שישבנו בו ובה כל פעם ביציאה שונה.

באחת היציאות שלו הוא שאל אותנו : "אתם יודעים מה הדבר החשוב ביותר בחיים?"

מיכאל : לעשן ג"וינטים ולהנות (בציניות כי הוא הציע לנו ממקודם)

דביר : לגלוש !

אני : הבריאות ?

הוא אמר : "לא לא הדבר החשוב ביותר הוא לחייך, לא משנה מתי למי ואיך פשוט לחייך"

שמעו לקחתי מזה משהו ! ואני אשתדל לחייך יותר.

וזה נכון אם אנשים היו מחייכים יותר העולם באמת היה מקום נחמד יותר.

אז כן, היה יום נחמד עם  קצת תובנות חדשות. 

מקווה שתהיו בריאים ושמחים ומלאים סיפוק, ערן.

עוד טיפ קטן ממורי לקראת סיום :

מורי:"אני יכול לומר לך את הדבר החשוב ביותר שאני לומד מהמחלה הזאת?"

מיץ': "ומהו?"

מורי:"הדבר החשוב ביותר בחיים הוא ללמוד כיצד לתת אהבה, וכיצד לאפשר לה להכנס".

"הנח לה להיכנס. אנחנו חושבים שאיננו ראויים לאהבה, אנחנו חושבים שאם נאפשר לה להיכנס נהפוך לרכים מדי."

"האהבה היא הפעולה ההגיונית היחידה"

להראות =]