אני חושב שזה מאוד נכון להיות ביקורתיים כלפי עצמינו, לבחון את ההתנהגות שלנו ואת המטרות שהצלחנו להגשים ואם לא אז ללמוד למה. כמובן להיות ביקורתי עד לרמה מסוימת ולא להגזים אלא למצוא את האיזון. האיזון בין ביקורתיות למנוחה לאזן בין הראש והרגש.
2014: הייתה זאת שנה ארוכה. אנשים אומרים מה זה שנה? זה כלום זמן! אז זה הרבה ואפשר להספיק הרבה בשנה, לעשות הרבה, להכיר אנשים חדשים, להשתנות, ללמוד מלא ולהתפתח.
בתחילת שנה זו הייתי עדיין בצבא לקראת סוף השירות. אני זוכר שלא היה לי קל- הספיק לי מהצבא הזה, רוויתי ממנו ומלא מעט אנשים שהיו שם איתי ביחידה כמובן שגם רבים אחרים חיבבתי אבל מהגוף הזה- הצבא נחנקתי. מצד שני החופש חיכה לו שם- החופש הגדול האמיתי, החופש לחיים האימתיים. בלי גוף שדואג לי, בלי זמנים, בלי מחויבויות- אני והעולם הגדול שבחוץ. זה לא הייתה תקופה קלה עבורי, באותה תקופה גם חזרתי בשאלה מה שהוביל אותי גם למשבר קטן עם הרבה עצבים בתוכו- בין על עצמי ועל העולם- מן כעס פנימי, בלבול, מועקה. לא הייתי רגיל בערך שנתיים וחצי להיות חופשי באמת בלי אבא בשמיים שאומר לי מה לעשות, בלי חוקים ובלי כללים. אז מצד שני התחושה הסופר חופשית הזאת איפשהוא הכניסה אותי קצת לחרדה, פחד מהעולם הגדול שבחוץ. מה לעשות? מה לעבוד? שאלות גדולות לבחור צעיר.
אני זוכר את עצמי ביום אחד יושב ליד בניין הכנרית מאוד עצוב ומבולבל ועכשיו שאני מסתכל אחורה הכל מתחבר לי ללמה שבאותה תקופה הכל הרגיש לי כמו כאוס.
כמובן ששאלות מסוג זה עדיין צפות לי אבל נדמה לי שלמדתי קצת יותר בתקופה האחרונה להשלים עם חוסר הוודאות ואני מתחיל לגבש פילוספיית חיים חדשה. מצד אחד הגילאיים 20-22 זה הגיל שאנחנו אמורים כביכול להיות הכי מאושרים בו אבל מצד שני הוא מעלה הרבה שאלות גדולות והתמודדיות לא פשוטות בכלל. קראתי שאחוז ההתאבדויות הגבוה ביותר מתרחש בין טווח גילאים זה ואחרי שאני חוותי אותם על עצמי אני לא מופתע עד כדי כך למה.
בכל מקרה לבסוף השתחררתי אני זוכר שיצאתי מהקריה עם קצת מריחואנה בתיקי וגילגלתי לי ג'וינט מפנק מחוץ לבסיס בפארק היפה שנמצא מול שער קפלן :)
עבדתי כברמן וכמובן שהמשכתי ללמוד לסחור בזמני הפנוי ואיך לא.. גלשתי בים ויצאתי עם החברים.
בתור אדם מאוד סקרן שחושב המון ובאותו כאוס ובלבול שהרגשתי מצאתי בקנאביס מרגוע ובסמוך לשחרור עישנתי לא מעט אבל ידעתי גם להפסיק ולהציב לעצמי גבולות בזמן והתחלתי להפחית משמעותית בכמויות לאחר שחזרתי מהטיסה לסרילנקה.
הטיסה לסרילנקה-
חשבתי המון עם עצמי, האם זה בכלל נכון לעשות טיול? האם זה לא לפעול כמו העדר? האם עכשיו זה הזמן המתאים? האם לא עדיף לפתוח כבר תיק בבורסה ולהתחיל לסחור?
אבל לבסוף גיבשתי החלטה ונזכרתי כמה רציתי וכמה אני עמוק בפנים באמת רוצה לטוס לגלוש בסרילנקה על גלי האוקיינוס הארוכים עם החוף הלבן השמש החמימה. נפלה לי הזדמנות נהדרת וקפצתי עליה. חברי הטוב מיכאל בדיוק טייל במזרח והציע לי להצטרף אליו לסרילנקה כי הוא חושב לעשות לשם גיחה וגם לגלוש- בקיצור קפצתי על ההזדמנות בסופו של דבר וידעתי שאם אמצא עבודה רצינית יותר ואפתח חשבון בבורסה זה יידחה לי את הטיול בהרבה זמן.
זו הייתה הבחירה הטובה ביותר שעשיתי בחיי. צברתי חוויות שלא אשכח לעולם, גלשתי על גלים שהכרתי רק בסרטים, הכרתי אנשים טובים ומעניינים ולמדתי עוד על עצמי ועל החיים.
חזרתי לישראל, הנחיתה לא הייתה קלה, המשכתי לעבוד קצת בפאב אבל ישר חיפשתי עבודה רצינית יותר וכיוונתי להגיע לנתב"ג ולהיות שם בודק בטחוני. כבר מהצבא אני זוכר את עצמי רוצה לעבוד שם כי הבנתי שהשכר סבבה עם תנאים טובים ואנשים נחמדים. שלחתי קורות חיים ולמזלי רק אחרי שבוע חזרו אליי עם תאריך לראיון עבודה. אלה היו כמה רעיונות- עברתי את הראיון הראשון שכלל מבחן אנגלית וראיון כללי- למה אתה רוצה לעבוד כאן וכו', השני היה מבחנים פסיכוטכניים לא פשוטים והאחרון ראיון נוסף עם ראשי היחידות. זה לא היה פשוט בכלל אבל הייתי כ"כ חדור מוטבציה להתקבל לשם שפשוט נתתי הכל והתפללתי וקוויתי לטוב ביותר. לשמחתי עברתי את כולם!! והתקלתי לקורס.
הקורס היה ארוך, קשה ומאוד אינטנסיבי, והקורס הקשה ביותר שעברתי בחיים. קמתי ב 05:30 כל בוקר ולמדתי עד 20:00 בערב ובכל יום היה מבחן. היה לי סופר קשה, היו לי בהתחלה לא מעט נכשלים ושמתי לב שהם בגלל טעויות מאוד טיפשיות של ריכוז ולא של הבנה, כי באמת הבנתי את החומר. אחרי שכמות הנכשלים שלי התקרבה לסף של האם ידיחו אותי מהקורס או לא- מה שגם מאוד הלחיץ אותי בלי קשר, אני זוכר איך נסעתי באוטובוס חזרה עם אינסוף מחשבות על מה אעשה אם לא אתקבל לעבודה. הסכמתי לעשות הכל כדי לעבור וניסיתי לקחת קונצרטה, שזה בעצם אותו חומר פעיל כמו בריטלין רק בשחרור מושהה. אחרי שקראתי ברפרוף באינטרנט הבנתי מסיבה לא נכונה אגב שזה בסדר ולא כל כך נורא. ניסיתי וזה באמת עזר לי, עברתי את רוב המבחנים עדיין נכשלתי בעוד כמה ובסוף הצלחתי לעבור. למזלי הם לא הסתכלו רק על הציוניים. עשיתי זאת! התקבלתי לנתב"ג :) אחלה מקום עבודה, קצת כמו צבא ומשמרות בשעות לא הגיוניות אבל השכר סבבה והאנשים טובים.
-השנה גם השתפרי לא מעט במסחר ופנו אליי לא מעט אנשים עם הצעות אחרי שראו את הניתוחים השונים שלי שפרסמתי- האחד לנהל את הכסף שלו, ועוד אחד ממכללת פסגות בהצעה להיות מאמן אישי ומרצה. אומנם לא יכולתי להיענות להצעות שלהם אבל עצם ההצעה מאוד חיזקה אותי והביאה לי המון מוטבציה.
בנוסף עברתי משבר לא קל לקראת סוף השנה, מתוך רשלנות שילבתי קונצרטה וקנאביס ולרוע מזלי הקנאביס שלי היה לא היה באיכות טובה ובספק אם סינטטי.
השילוב גרם לי לשבועיים של סיוט, שבהם מצב הרוח שלי השתנה כל רגע, דיכאון ובכי ללא סיבה,מחשבות טורדניות,איבוד מוטבציה וריכוז ופשוט תחושה כללית רעה מאוד. נבהלתי נורא, זה הכניס אותי בנוסף גם לחרדות למצבי הנפשי, עם הרבה כוחות נפשיים, ספורט ועזרה מהמשפחה ואיש מקצוע הצלחתי לצאת מזה כמעט כמעט לגמרי. זו הפעם הראשונה בחיים שראיתי פסיכיאטר ופסיכולוג לשניהם הלכתי אחרי כמה ימים ששמתי לב לתסמינים שלי- לא לקחתי סיכון ולא התביישתי.
מאז הפסקתי כמעט לגמרי לעשן קנאביס מהסיבה הפשוטה שזה לא חוקי ועקב כך לא מפוקח, את/ה לא יכול לדעת מה אתה מעשן ומה יש בפנים אלא אם כן קיבלת קנאביס רפואי בפיקוח.
לדעתי הסם הזה הוא לא סם קשה אבל גם לא סם קל- מקומו באמצע מהסיבה שהוא יכול לגרום להתמכרות/תלות נפשית ולפריצה של מחלות נפשיות/חרדות, בגיל צעיר(עד 21-25) הוא יכול לגרום לפגיעה קוגנטיבית במוח וכו' וכו'.
לכל מי שצורך- תצרכו אותו במתינות,באחריות,לא דרך באנגים,לא כל יום, לא להשתגע.. ולקנות רק ממשהו אמין שאתם יודעים שזה גידול ביתי או רפואי.
המשבר פיתח אותי וגרם לי להבין הרבה מאוד תובנות חדשות על עצמי ועל נפש האדם בכלל והחזיר לי את האמונה לחיים ובחיים. בזמן המיני "מאניה דיפרסיה" הזאת שחוויתי נכנסתי לסטימצקי לחנות ספרים והסתכלתי על ספרים במדור פסיכולוגיה וניו אייג' בכוונה להבין אולי מה קרה לי, לקבל כוחות וכו'.. כבר לאחר ממש מספר שניות קפץ לי לעין ספר סגול ומסקרן- הספר נקרא "סוד האושר הפנימי" של ניסים אמון.
ניסים בנאדם מדהים הוא מורה רוחני שלמד מעל 7 שנים במנזרים ביפן/קוריאה ואפילו בפונה באשראם של אושו, שילב לימודי פסיכולוגיה ואחרי הרבה זמן של לימודים,הרהורים ומחשבות פיתח בסופו של דבר שיטה לטיפול שנקראת טרילותרפיה- שיטה שהוכיחה את עצמה ומוכיחה את עצמה בטיפולים שביצע שחזר לארץ, וברגע שקראתי עליה בספר ישר הבנתי המון דברים חשובים על עצמי על דברים שעברתי ואיך הם השפיעו עליי.
כמה מילים על השיטה:
הטיפול הטרילותרפי מתבסס על ההבנה כי מקור חוסר הנוחות שאנו חווים הינו פנימי ולא חיצוני, והוא נובע מהעובדה שבכל אחד מאיתנו קיימות גישות שונות למציאות: הגישה ההגיונית-רציונאלית, הבאה לידי ביטוי במחשבות, והגישה הרגשית, הבאה לידי ביטוי ברגשות. הפער והמתח בין מה שצריך לעשות (הגישה ההגיונית-רציונאלית) לבין מה שרוצים לעשות (הגישה הרגשית) הוא מקור חוסר הנוחות. אנו נולדים עם הפוטנציאל להיות מאוזנים אבל עם השנים, הסביבה בה אנו גדלים, הבית בו אנו חיים, הורינו, חברים, בתי הספר השונים ואף אירועים מסוימים משפיעים על שני קולות אלו ומעצבים אותם. לעיתים קרובות, אחד משני הילדים הפנימיים - "הראש" ההגיוני או "הרגש" האמוציונאלי - מתחיל להשמיע קול רם יותר על חשבון השני. שני צדדים אלו באישיותנו מרכיבים, במונחי המזרח, את הקארמה שלנו. בטרילותרפיה אנו לומדים להשיב את האיזון בין הקולות השונים שבתוכנו, להחזיר את השלום הפנימי.
לעוד מידע:
http://www.trilotherapy.com/isabout
אצלי בגלל המשבר שעברתי הראש התגבר על הרגש, כמו שאצל רוב האנשים קורה. הראש תפס את פיקוד האחראי ולא נתן לרגש להתבטא כל הזמן ולעשות מה שהיא רוצה, לא אפשר לרגש להיכנס לקשר רציני מחשש שהיא תוביל אותו למקומות לא טובים ותגרום לו לסטות מהמטרה שהיא חופש כלכלי. המשבר מן הסתם למי שקרא בבלוג היה משבר כספי, ואני שהייתי היחיד שעבד במשפחה והביא כסף תקופה ארוכה ועוד בזמן שהותי בצבא גרם לראש שלי לפחד שעליי להיות אחראי כל הזמן לכסף ומחושב.
הרגש שהחמיצה הרבה רגעים יפים בנערותה בגלל הראש המחושב והמשבר הכלכלי פנתה לסמים שירגיעו אותה מהראש שלא הפסיק לחשוב וזה באמת עזר תקופה ארוכה עד שקרא הפיצוץ ברגע שהמתח היה בשיאו בין הראש לרגש ממש לפני חודש- גיל 22 זהו גיל שמצד אחד כולם מצפים שהכי תהנה בו אבל מצד שני מופיעות בו השאלות הכי גדולות וכבדות. "מה לעשות?" "ללמוד?" "מה ללמוד?" "מה יהיה איתי בעתיד?" "איפה אני רוצה לראות את עצמי?" "מה עם קשר רציני?" "לעשות עוד טיול או לא?" "האם לבחור במקצוע שהראש רוצה בשביל בטחה בעתיד או ללכת עם הרגש ואהבה?"
בנוסף ללחץ מההורים והחברה שבה הרבה כבר מחליטים מה לעשות ולחץ מקורס קשה שעברתי באותה תקופה והסמים ריטלין והקנאביס שהשתמשתי בהם גרמו לפיצוץ בגופי שגרם לכל החרדות לצוף ולשתק אותי למעל שבועיים שבהם הייתי בדיכאון, חרדות, שינויי מצב רוח,חוסר עניין ומוטיבציה וכו'.
בעקבות כך התחלתי לעשות מדיטציה שמצאתי כמאוד עוזרת להרגיע ולסדר את הראש, ניתחתי את עצמי- מה הראש שלי רוצה ומה הרגש רוצה והרגעתי את שניהם, באם זה הראש שרוצה ביטחון כלכלי,סדר בחיים וכו' ואם זה הרגש שרוצה לקבל ולתת אהבה, חופש וכו'.
בספר ניסים חוזר על המנטרה- "החיים יפים,מותר להינות,הכל בסדר" ואומר שזה פועל כמו קסם וברגע שחוזרים על זה מספיק פעמים בזמן המטיציה בלי לשפוט ולנתח את המשפט זה פשוט ירגיע ויאזן את הראש והרגש.
חשוב לכתוב מטרות זה מאוד עוזר לראש להתפנות ולחיות ברגע הזה אז הנה המטרות שלי לשנת 2015 בתקווה שאשאר בריא בגופי ונפשי :)
1)להמשיך לסחור, ללמוד לסחור ולהתחיל השנה ללמד אחרים.
2)להמשיך לגלוש לגלוש ציוד חדש ולא לזנוח את התחביב הנפלא הזה
3)להמשיך להתאמן בחדר כושר ולפתח את הגוף- זה כיף,זה בריא,זה טוב לביטחון העצמי וכו'.
4)לעשות טיול גלישה אחרי סיום החוזה השנתי בנתב"ג במקסיקו/מרכז אמריקה עם החברים הטובים
5)לצאת לקורס חונכים בנתב"ג וע"י כך אוכל לבחור את המשמרות שלי ולסחור ביתר קלות בבורסה.
6)להכיר משהי ולהיכנס לקשר רציני סוף סוף בפעם הראשונה.
7)להמשיך לחסוך כסף
8)לעשות קורס נדל"ן וקורס רוחני כלשהוא כגון הטרילותרפיה עם ניסים אמון.
9)לחשוב ולגבש עמדה על מה ללמוד ואיפה, ללכת לימים פתוחים,לברר מילגות וכו'. (אוקטובר 16)
10)לדבר עם סבא על עזרה במימון התואר.
זו הייתה הבחירה הטובה ביותר שעשיתי בחיי. צברתי חוויות שלא אשכח לעולם, גלשתי על גלים שהכרתי רק בסרטים, הכרתי אנשים טובים ומעניינים ולמדתי עוד על עצמי ועל החיים.
חזרתי לישראל, הנחיתה לא הייתה קלה, המשכתי לעבוד קצת בפאב אבל ישר חיפשתי עבודה רצינית יותר וכיוונתי להגיע לנתב"ג ולהיות שם בודק בטחוני. כבר מהצבא אני זוכר את עצמי רוצה לעבוד שם כי הבנתי שהשכר סבבה עם תנאים טובים ואנשים נחמדים. שלחתי קורות חיים ולמזלי רק אחרי שבוע חזרו אליי עם תאריך לראיון עבודה. אלה היו כמה רעיונות- עברתי את הראיון הראשון שכלל מבחן אנגלית וראיון כללי- למה אתה רוצה לעבוד כאן וכו', השני היה מבחנים פסיכוטכניים לא פשוטים והאחרון ראיון נוסף עם ראשי היחידות. זה לא היה פשוט בכלל אבל הייתי כ"כ חדור מוטבציה להתקבל לשם שפשוט נתתי הכל והתפללתי וקוויתי לטוב ביותר. לשמחתי עברתי את כולם!! והתקלתי לקורס.
הקורס היה ארוך, קשה ומאוד אינטנסיבי, והקורס הקשה ביותר שעברתי בחיים. קמתי ב 05:30 כל בוקר ולמדתי עד 20:00 בערב ובכל יום היה מבחן. היה לי סופר קשה, היו לי בהתחלה לא מעט נכשלים ושמתי לב שהם בגלל טעויות מאוד טיפשיות של ריכוז ולא של הבנה, כי באמת הבנתי את החומר. אחרי שכמות הנכשלים שלי התקרבה לסף של האם ידיחו אותי מהקורס או לא- מה שגם מאוד הלחיץ אותי בלי קשר, אני זוכר איך נסעתי באוטובוס חזרה עם אינסוף מחשבות על מה אעשה אם לא אתקבל לעבודה. הסכמתי לעשות הכל כדי לעבור וניסיתי לקחת קונצרטה, שזה בעצם אותו חומר פעיל כמו בריטלין רק בשחרור מושהה. אחרי שקראתי ברפרוף באינטרנט הבנתי מסיבה לא נכונה אגב שזה בסדר ולא כל כך נורא. ניסיתי וזה באמת עזר לי, עברתי את רוב המבחנים עדיין נכשלתי בעוד כמה ובסוף הצלחתי לעבור. למזלי הם לא הסתכלו רק על הציוניים. עשיתי זאת! התקבלתי לנתב"ג :) אחלה מקום עבודה, קצת כמו צבא ומשמרות בשעות לא הגיוניות אבל השכר סבבה והאנשים טובים.
-השנה גם השתפרי לא מעט במסחר ופנו אליי לא מעט אנשים עם הצעות אחרי שראו את הניתוחים השונים שלי שפרסמתי- האחד לנהל את הכסף שלו, ועוד אחד ממכללת פסגות בהצעה להיות מאמן אישי ומרצה. אומנם לא יכולתי להיענות להצעות שלהם אבל עצם ההצעה מאוד חיזקה אותי והביאה לי המון מוטבציה.
בנוסף עברתי משבר לא קל לקראת סוף השנה, מתוך רשלנות שילבתי קונצרטה וקנאביס ולרוע מזלי הקנאביס שלי היה לא היה באיכות טובה ובספק אם סינטטי.
השילוב גרם לי לשבועיים של סיוט, שבהם מצב הרוח שלי השתנה כל רגע, דיכאון ובכי ללא סיבה,מחשבות טורדניות,איבוד מוטבציה וריכוז ופשוט תחושה כללית רעה מאוד. נבהלתי נורא, זה הכניס אותי בנוסף גם לחרדות למצבי הנפשי, עם הרבה כוחות נפשיים, ספורט ועזרה מהמשפחה ואיש מקצוע הצלחתי לצאת מזה כמעט כמעט לגמרי. זו הפעם הראשונה בחיים שראיתי פסיכיאטר ופסיכולוג לשניהם הלכתי אחרי כמה ימים ששמתי לב לתסמינים שלי- לא לקחתי סיכון ולא התביישתי.
מאז הפסקתי כמעט לגמרי לעשן קנאביס מהסיבה הפשוטה שזה לא חוקי ועקב כך לא מפוקח, את/ה לא יכול לדעת מה אתה מעשן ומה יש בפנים אלא אם כן קיבלת קנאביס רפואי בפיקוח.
לדעתי הסם הזה הוא לא סם קשה אבל גם לא סם קל- מקומו באמצע מהסיבה שהוא יכול לגרום להתמכרות/תלות נפשית ולפריצה של מחלות נפשיות/חרדות, בגיל צעיר(עד 21-25) הוא יכול לגרום לפגיעה קוגנטיבית במוח וכו' וכו'.
לכל מי שצורך- תצרכו אותו במתינות,באחריות,לא דרך באנגים,לא כל יום, לא להשתגע.. ולקנות רק ממשהו אמין שאתם יודעים שזה גידול ביתי או רפואי.
המשבר פיתח אותי וגרם לי להבין הרבה מאוד תובנות חדשות על עצמי ועל נפש האדם בכלל והחזיר לי את האמונה לחיים ובחיים. בזמן המיני "מאניה דיפרסיה" הזאת שחוויתי נכנסתי לסטימצקי לחנות ספרים והסתכלתי על ספרים במדור פסיכולוגיה וניו אייג' בכוונה להבין אולי מה קרה לי, לקבל כוחות וכו'.. כבר לאחר ממש מספר שניות קפץ לי לעין ספר סגול ומסקרן- הספר נקרא "סוד האושר הפנימי" של ניסים אמון.
ניסים בנאדם מדהים הוא מורה רוחני שלמד מעל 7 שנים במנזרים ביפן/קוריאה ואפילו בפונה באשראם של אושו, שילב לימודי פסיכולוגיה ואחרי הרבה זמן של לימודים,הרהורים ומחשבות פיתח בסופו של דבר שיטה לטיפול שנקראת טרילותרפיה- שיטה שהוכיחה את עצמה ומוכיחה את עצמה בטיפולים שביצע שחזר לארץ, וברגע שקראתי עליה בספר ישר הבנתי המון דברים חשובים על עצמי על דברים שעברתי ואיך הם השפיעו עליי.
כמה מילים על השיטה:
הטיפול הטרילותרפי מתבסס על ההבנה כי מקור חוסר הנוחות שאנו חווים הינו פנימי ולא חיצוני, והוא נובע מהעובדה שבכל אחד מאיתנו קיימות גישות שונות למציאות: הגישה ההגיונית-רציונאלית, הבאה לידי ביטוי במחשבות, והגישה הרגשית, הבאה לידי ביטוי ברגשות. הפער והמתח בין מה שצריך לעשות (הגישה ההגיונית-רציונאלית) לבין מה שרוצים לעשות (הגישה הרגשית) הוא מקור חוסר הנוחות. אנו נולדים עם הפוטנציאל להיות מאוזנים אבל עם השנים, הסביבה בה אנו גדלים, הבית בו אנו חיים, הורינו, חברים, בתי הספר השונים ואף אירועים מסוימים משפיעים על שני קולות אלו ומעצבים אותם. לעיתים קרובות, אחד משני הילדים הפנימיים - "הראש" ההגיוני או "הרגש" האמוציונאלי - מתחיל להשמיע קול רם יותר על חשבון השני. שני צדדים אלו באישיותנו מרכיבים, במונחי המזרח, את הקארמה שלנו. בטרילותרפיה אנו לומדים להשיב את האיזון בין הקולות השונים שבתוכנו, להחזיר את השלום הפנימי.
לעוד מידע:
http://www.trilotherapy.com/isabout
אצלי בגלל המשבר שעברתי הראש התגבר על הרגש, כמו שאצל רוב האנשים קורה. הראש תפס את פיקוד האחראי ולא נתן לרגש להתבטא כל הזמן ולעשות מה שהיא רוצה, לא אפשר לרגש להיכנס לקשר רציני מחשש שהיא תוביל אותו למקומות לא טובים ותגרום לו לסטות מהמטרה שהיא חופש כלכלי. המשבר מן הסתם למי שקרא בבלוג היה משבר כספי, ואני שהייתי היחיד שעבד במשפחה והביא כסף תקופה ארוכה ועוד בזמן שהותי בצבא גרם לראש שלי לפחד שעליי להיות אחראי כל הזמן לכסף ומחושב.
הרגש שהחמיצה הרבה רגעים יפים בנערותה בגלל הראש המחושב והמשבר הכלכלי פנתה לסמים שירגיעו אותה מהראש שלא הפסיק לחשוב וזה באמת עזר תקופה ארוכה עד שקרא הפיצוץ ברגע שהמתח היה בשיאו בין הראש לרגש ממש לפני חודש- גיל 22 זהו גיל שמצד אחד כולם מצפים שהכי תהנה בו אבל מצד שני מופיעות בו השאלות הכי גדולות וכבדות. "מה לעשות?" "ללמוד?" "מה ללמוד?" "מה יהיה איתי בעתיד?" "איפה אני רוצה לראות את עצמי?" "מה עם קשר רציני?" "לעשות עוד טיול או לא?" "האם לבחור במקצוע שהראש רוצה בשביל בטחה בעתיד או ללכת עם הרגש ואהבה?"
בנוסף ללחץ מההורים והחברה שבה הרבה כבר מחליטים מה לעשות ולחץ מקורס קשה שעברתי באותה תקופה והסמים ריטלין והקנאביס שהשתמשתי בהם גרמו לפיצוץ בגופי שגרם לכל החרדות לצוף ולשתק אותי למעל שבועיים שבהם הייתי בדיכאון, חרדות, שינויי מצב רוח,חוסר עניין ומוטיבציה וכו'.
בעקבות כך התחלתי לעשות מדיטציה שמצאתי כמאוד עוזרת להרגיע ולסדר את הראש, ניתחתי את עצמי- מה הראש שלי רוצה ומה הרגש רוצה והרגעתי את שניהם, באם זה הראש שרוצה ביטחון כלכלי,סדר בחיים וכו' ואם זה הרגש שרוצה לקבל ולתת אהבה, חופש וכו'.
בספר ניסים חוזר על המנטרה- "החיים יפים,מותר להינות,הכל בסדר" ואומר שזה פועל כמו קסם וברגע שחוזרים על זה מספיק פעמים בזמן המטיציה בלי לשפוט ולנתח את המשפט זה פשוט ירגיע ויאזן את הראש והרגש.
"Learn to get in touch with the silence within yourself, and know that everything in life has purpose. There are no mistakes, no coincidences, all events are blessings given to us to learn from." -- Elisabeth Kubler-Ross
חשוב לכתוב מטרות זה מאוד עוזר לראש להתפנות ולחיות ברגע הזה אז הנה המטרות שלי לשנת 2015 בתקווה שאשאר בריא בגופי ונפשי :)
1)להמשיך לסחור, ללמוד לסחור ולהתחיל השנה ללמד אחרים.
2)להמשיך לגלוש לגלוש ציוד חדש ולא לזנוח את התחביב הנפלא הזה
3)להמשיך להתאמן בחדר כושר ולפתח את הגוף- זה כיף,זה בריא,זה טוב לביטחון העצמי וכו'.
4)לעשות טיול גלישה אחרי סיום החוזה השנתי בנתב"ג במקסיקו/מרכז אמריקה עם החברים הטובים
5)לצאת לקורס חונכים בנתב"ג וע"י כך אוכל לבחור את המשמרות שלי ולסחור ביתר קלות בבורסה.
6)להכיר משהי ולהיכנס לקשר רציני סוף סוף בפעם הראשונה.
7)להמשיך לחסוך כסף
8)לעשות קורס נדל"ן וקורס רוחני כלשהוא כגון הטרילותרפיה עם ניסים אמון.
9)לחשוב ולגבש עמדה על מה ללמוד ואיפה, ללכת לימים פתוחים,לברר מילגות וכו'. (אוקטובר 16)
10)לדבר עם סבא על עזרה במימון התואר.
