הפרעות דיסוציאטיבית/ דריאליזציה או דפרסונליזציה

נולדנו נורמלים.

נולדנו עם מערכת הפעלה שמותאמת לחיים בעולם הזה.

העולם הזה מלא מסתורין. העולם הזה מלא מידע. כל אחד מאיתנו חי בבועה משלו. כל אחד מאיתנו מותאם לחיות בבועה אחת קטנה, והעולם איכשהו עובד. הכל עובד, הכל מתקתק, אנחנו לא מבינים את העולם הזה, אבל כשכל אחד פועל לפי מערכת ההפעלה שלו, מן הנמלה הקטנה, ועד אלינו בני האדם- הכל עובד בסדר.

אנחנו לא צריכים לשלוט על הכל כדי שזה יעבוד. העולם דואג לעצמו. אנחנו צריכים לדאוג רק לעצמנו ולבועה שאנחנו מכירים בתוך העולם הגדול הזה.

ככה זה עבד. ככה התנהלנו עד שמשהו השתבש וגרם לנו לראות את העולם מגבוה, לנסות לשלוט במחשבותינו על הכל, לתת מקום לשכל ולמחשבות על חשבון הרגש והאינסטינקט. לא להבין דברים בסיסיים בעולם הזה ולתת לכך להשתלט על חיינו ולא להישאר בגדר מחשבות פילוסופיות.

מה גרם לשיבוש הזה ואיך מתקנים אותו?

אני חושבת שהשיבוש הזה נובע מהתפרקות רגשית שגרמה לאבדן הביטחון הבסיסי בעולם הזה. ההתפרקות הרגשית לא חייבת להיות אשמה של מישהו או חלילה התעללות. זה יכול להיות מהרבה גורמים. אפילו מעניין פעוט לכאורה של קושי להסתגל לשינויים בחיים ו"להבין" אותם ברמה הרגשית והשכלית. גם זה יכול לגרום להתחלה של התפרקות  וגלגל שלג שסופו בהטלת ספק בהכל.

איך מתקנים אותו?

מתחברים מחדש למערכת ההפעלה שלנו. מפסיקים להטיל ספק. מאמינים ברגשות, מאמינים באינסטינקטים, לא מטילים כל כך הרבה אחריות על השכל וההבנה...

בפועל: לא עונים למחשבה במחשבה אחרת. עונים לה בשפה אחרת. באה מחשבה פילוסופית או תחושה של חוסר חיבור- לא עונים לה בשפת השכל. מנסים להתחבר לרגשות, לא להבין, להאמין שהמפתח הוא בחיים הרגשיים שלנו. מבקשים חיבוק, שומעים מוסיקה, מדברים עם חברים, מזילים דמעות. נותנים מענה להתפרקות הרגשית ומאמינים שכשהרגש יקבל הכרה והנפש תקבל ביטחון הניתוק והעיסוק הפילוסופי יסתדרו מעליהם.

http://cafe.themarker.com/post/3066875/

https://www.youtube.com/watch?v=D1VN5zICGeU&ab_channel=JonJonson