הכרת הכוח העליון - האלוקים

יושב לי בביתי וכותב לכם מן המחשב משהו ששמתי לב עם הזמן.

בחיים ככל שאנו גדלים כך גם גדל יצר הסקרנות שלנו והנסיון להבין מה קורה סביבנו.

לפי דעתי לכל בן אדם יש את הנקודה הזאת בחיים שבה הוא מתחיל לשאול על מהות החיים , איך הוא הגיע לכאן , האם יש כוח עליון לעולם ? וכו' וכו'.

אצלי השאלה עלתה בסביבות גיל 16-17.

סקרן אותי מאוד מה בני האדם עושים כאן  והאם יש משמעות לחיינו ? 

את המושג אלוקים - הכרתי , אבל בכל זאת התחלתי לחקור לשאול ולקרוא.

בסביבות גיל 17 וחצי , נכנסתי לים לגלוש עם חברי הטוב זאקרי - את היום הזה אני לא אשכח.

התקופה הייתה תקופה שהייתי בה בהרבה חבטות פנימיות ושאלות פילוסופיות על קיום כוח עליון - אלוקים.

נכנסנו למים היה ים גבוה - התחלנו לחתור בכל הכוח והגלים נשברים בחוזקה , הדרך היחידה לעבור את הגל היא לצלול מתחתיו , מה שנקרא בשפת הגולשים Duck Dive (צלילת ברווז).

מכניסים את הגלשן לתוך המים בעזרת הידיים ועם הרגל את חלקו האחורי וצוללים בכל הכוח בתקווה שהגל לא ישאב אותך איתו.

באה התקפה גבוהה (סט של כמה גלים) את הראשון עברתי בהצלחה והוא היה ממש קרוב להתנפץ עליי.

השני - נשבר עליי בידיוק ולא הצלחתי לצלול מתחתיו.

הגל שאב אותי חזק לקרקעית עד שהרגשתי אותה עם הרגל.

החלטתי כדיי לעלות מהר יותר לבעוט בקרקעית.ושהייתי בדרך למעלה , הגלשן שעדיין התערבל פגע בי בחוזקה בעין ימין.

הגוף שלי נכנס לשוק - לא ראיתי כלום , הכל היה כפול ממש כמו בסרטים. והסלעים היו קרובים מתמיד - ממש חששתי 

לחיי.

באפסות כוחות הצלחתי להגיע לחוף וישבתי שם עם כאב עז בעין ועצב גדול בלב.

רק בן 17 !! וכבר אני עיוור בעין אחת .... איך המצב שלי יכול להשתנות בין רגע - פתאום שוב דבר 

לא נראה מובן מאליו.

החלטתי לבחון את הכוח העליון ודיברתי אליו - 

"אם אתה קיים אלוקים , אבא , כוח עליון , הטבע. בבקשה תחזיר לי את הראייה בעין תתגלה אליי ואני יתקרב אלייך ואני יתחיל להניח תפילין כל יום"

כעבור 5 דקות - לא יותר התחלתי להרגיש טוב , ממש טוב , כמו חדש.

עד כדי כך טוב שחזרתי לגלוש !!! לא האמנתי והתחלתי להניח תפילין.

אבל זה לא נגמר כאן - התחלתי להניח אבל לא הרגשתי שום חיבור כי לא באמת הבנתי מה אני עושה.

חקרתי , קראתי והבנתי מה זה ... וזה אפילו עשה לי הרגשה טובה.

מן אחלה דרך לפתוח את היום , להתחבר למקורות , לאבות הקדושים , להגיד תודה על יום חדש ולהמשיך בעיסוקיי.

הזמן התקדם , המשכתי עם התפילין והלכתי מידיי פעם לבית הכנסת אבל לא יותר מזה קצת בשישי וקצת בחגים.

והגיע הזמן לצבא , הורדתי את השיער הארוך שהיה לי וכעבור כמה סיפוחים התחלתי את הטירונות.

בטירונות הייתי מרדן , לא ידעתי איזה תפקיד אעשה בצבא , המוטיבציה שלי הייתה 0.

קיבלתי כמה שבתות "כעונש" שהתבררו כמתנה נפלאה.

שהתחלתי להתקרב לאבא שבשמיים , שמתי לב שככל שאני מתקרב אליו יותר אני "רואה" אותו יותר 

בחיי היום-יום שלי. ושהוא מנסה ללמד אותי להיות דומה אליו ע"י כל החוויות שאני עובר.

העונש היה לסגור את השבת הקרובה - תגובה טבעית שלי הייתה עצבים וכעס.

הייתי עד כדיי כך עצבני עד שחשבתי לעצמי ... למה אני עושה את זה לעצמי ? למה לי לעשות צבא אם זה היחס ? יאללה אני אלך לקצין בריאות ויתחיל את החיים שלי...

כעבור זמן מה נרגעתי ואמרתי לעצמי שאני אתן צ"אנס לצבא ולא יעזוב כרגע ואם המצב ימשיך להיות ככה אחרי הטירונות - בלי יחס , בלי רופא , בלי ת"ש כדיי לעבוד - אני יוצא.

יום שישי הגיעה כל החבר'ה הלכו הביתה ואני ועוד 2 נשארנו.

להפתעתי סגרו את אותו השבת פלוגת ביינישים ( תלמידי ישיבות ).

לרגל ההפתעה החלטתי להצטרף אליהם ולהבין יותר את הדת , את החיים בישיבה , את האנשים וכו'.

הופתעתי - ולטובה.

אנשים מדהימים , אחד אחד. מה שיפה כולם שם חיים בשביל השני ממש אחדות וערבות מדהימה , משהו שלא ראיתי מימיי. המצחיק הוא שזה ההפך הגמור מהפלוגה שלי ששם זה היה דיי הפוך - הרבה יותר אנוכיות. 

לא שאני רומז כאן שהדתיים הם בהכרח אנשים טובים יותר אל תבינו אותי לא נכון.

אבל רואים כאן שדרך התורה עוזרת לאדם וממתנת את האנוכיות שלו ואת היצרים שלו.

בבית הכנסת רקדנו כולם ואין אחד שנשאר מאחור ולא רקד ! מושכים בחור בחור לרקוד ולשמוח.

יצא לי לראות עוד משהו יפה - היה שם בחור שעמד להתחתן וכל החברים משהו כמו 100 חברים רקדו סביבו והרימו אותו על הכתפיים.

החלטתי לנסות לשמור שבת ולנצל את ההזדמנות שנפלה לחלקי - הרי אין מחשב או טלויזיה ויש פלוגה של ביינישים יאללה כמה קשה זה יכול להיות.... .

לשמחתי הצלחתי לשמור את השבת - וההרגשה שהרגשתי אחריה היתה מדהימה.

הרגשתי כאילו הטעינו אותי מחדש , כולי הייתי חזק וכל חושיי פעלו כאילו נולדתי מחדש.

יכולתי להביא עוד הרבה דוגמאות של אלוקים בחיי היום יום שלי.

מה שאני אומר זה - שתפתחו את העיניים ... לא תמיד אנחנו צודקים תנסו להבין את מקור הסבל.

תסתכלו על מעשיכם ותלמדו מהעבר.

אני כבר עייף עבר עליי יום ארוך - שבוע טוב =].