פרופורציות

החלטתי שאני חייב לרשום.

שבועיים מעניינים עברו עליי עם הרבה חוויות.

הכל התחיל ביום ראשון שעבר ה - 4.11, נסענו כל היחידה לבית לוינשטיין.

בית לוינשטיין זהו בית חולים לשיקום מפציעות גוף וראש רוב הפציעות התחרשו עקב תאונות דרכים.

לא כ"כ נעים להיות שם ולראות את כל הפצועים אבל זה חשוב.

זה מראה כמה אסירי תודה עלינו להיות על כל דבר שיש לנו - שאנחנו יכולים ללכת, לתפקד, לאכול !

הסיור התחיל בהרצאה שעשה משהו מאור ירוק - הרצאה באמת מוצלחת, הוא הצליח לגרום לכולם להקשיב למרות שזה המון דברים ששומעים ביום יום. הבחור הסביר לנו כמה חשוב להתעסק רק ורק בנהיגה בזמן הנסיעה ונתן לנו טיפים ליום יום.

למשל - כאשר אתם נוסעים למקום כל שהוא יום יום, בוקר בוקר. אז אתם נוסעים מאוד אדישים לסביבה ונוהגים עם בטיחות מופרזת באותו אזור כי אתם יודעים שבקושי יש מכוניות וילדים באזור. עדיין חשוב מאוד להישאר ערניים לסביבה ! ולנהוג באזור כאילו זו הפעם הראשונה.

אחרי ההרצאה של אור ירוק והפסקה קצרה, הגיע אלינו להרצות בחור שמתנדב באזור בשם מאיר.

מאיר עבר תאונת דרכים אכזרית כאשר רכב על אופנוע המרוצים שלו בירידות לכינרת - ושכב חודש בלי הכרה ועבר תהליך שיקום של כמה שנים טובות.

הוא סיפר לנו על חיוו לפני התאונה ועל חיוו היום והראה לנו תמונות שלו לפני התאונה ובסוף הרשה לנו לשאול שאלות.

אותי עניין לשאול מה השינוי הפנימי שהוא עבר ואיך היה מאיר לפני ואחרי התאונה.

מאיר ענה - שאחרי התאונה הוא הרבה יותר אוהב , סלחן, רחמן , נדיב ולפעמים אפילו יותר מידיי.

הייתה באמת הרצאה מרגשת ונוגעת בלב ואני מאמין שהשפיע על לא מעט אנשים בקהל. 

לבסוף הייתה הצגה ששמה "פרופורציות" - מאוד מרגשת ומעוררת, והכניסה את כולנו לפרופורציות.

ההצגה הראתה בעצם את החיים של בחור בריא לגמרי לאומת בחור שעבר פציעה מחרידה - וכל אחד מספר על עצמו ועל שאיפותיו לעתיד.

הבחור הבריא היה בראיון עבודה והציג את עצמו ואת קורות חיוו ולמה הוא מתאים לתפקיד : "אני X למדתי בתיכון Y וסיימתי בהצלחה 12 שנות לימוד בצבא הייתי מ"פ בגבעתי על קבוצה גדולה של חיילים. איך שהשתחררתי עשיתי תואר MBI בניהול וכלכלה בהצטיינות יתירה , אני אוהב מאוד לשחק טניס ולשחות אני שומר על כושר ולא מוותר אף פעם על אימון אני חיי חיים טובים ונשוי + 3 2 קטנים ובת. יש לי יכולות ניהול מעולות ואני רואה את עצמי הראוי ביותר לתפקיד !

לאומתו הבחור שעבר פציעה דיבר לעצמו ואמר : "הלוואי שהייתי יכול לאכול לבד ! נמאס לי כבר מכל הצינורות האלה. אפילו לעשות צרכים אני לא יכול לעשות לבד ! אני חיי מת. היום יש לי מטרה היום אני יצליח להזיז את כף הרגל !! או אולי את היד. נמאס לי לשכב כבר נמאס הלוואי שהייתי מצליח לדבר...

מה שאני לקחתי מההצגה היא שבאמת צריך לקחת הכל בפרופורציות ! יש להישאר צנועים ולא להתרברב יותר מידי. להגיד תודה כל יום על כל מה שיש לנו ולהבין ששום דבר אינו מובן מאליו. לא להתעצב ולהתעצבן על כל שטות ותמיד לראות את חצי הכוס המלאה.

ממליץ לכל מי שלא היה שם ללכת מיד - באמת מציל חיים ופותח את העיניים.

מקווה שתישארו בריאים ותנהגו באחריות ובזהירות. ושהשלום יגיע במהרה, אמן.